יחידות קריאה ספריות
20
מבוא, פרק מקדים, פרקי הספר, אפילוג ופרק העיתונות.
מהדורת הקריאה המלאה
ספר שלם באתר: פרק אחר פרק, נספח אחר נספח
המהדורה הדיגיטלית מורחבת כעת למערך קריאה מלא, ובו לכל יחידת תוכן בספר — מן המבוא והפרקים ועד הנספחים התיעודיים — יש עמוד עצמאי, מפורט ורציף.
דף זה איננו עוד שער כניסה מצומצם, אלא חדר קריאה דיגיטלי לספר כולו. הוא מרכז את מסלול הקריאה המלא, מאפשר מעבר ישיר בין חלקי הספר, ומציג בנפרד גם את שכבת הנספחים המחקריים התומכת בגוף החיבור.
כעת אפשר לקרוא את הספר ברצף דיגיטלי עברי — מן המבוא ועד העיתונות, ומן המפות ועד הביבליוגרפיה.
נספחים תיעודיים
6
מפות, תכנון, טבלאות, רצף מוניציפלי, דמויות וזיכרון, וביבליוגרפיה.
חלקי הספר
8
שער ופתיחה, חלקים נושאיים, חתימה ספרותית ועיתונות היסטורית.
קטלוג הקריאה
מהלך ספרי מלא, לא רק שערי כניסה
כל עמוד קריאה נבנה כהמשך של המהדורה הספרית: טקסט רציף, פריטי מקור, תנועה שקטה וניווט עקבי בין יחידות הספר.
על המהדורה
ספר שנקרא כעת כרצף דיגיטלי מלא
המהדורה המורחבת שומרת על האופי הספרותי־מחקרי של האתר, אך מוסיפה לו מסלול קריאה שלם: כל פרק נבנה כדף עצמאי, וכל נספח קיבל מסגרת עיון תיעודית משלו.
ההרחבה הנוכחית הופכת את דף הספר למרכז ניווט של מהדורה דיגיטלית שלמה. במקום להציג מספר פרקי דוגמה בלבד, האתר מאפשר כעת לעבור בין כל חלקי החיבור במבנה עקבי וקריא.
פרקי הספר נשמרים כרצף נרטיבי־מחקרי, ואילו הנספחים מוצגים כרצף תיעודי נפרד אך מחובר: מפות, היתרים, טבלאות, רצף מוניציפלי, דמויות מקומיות וביבליוגרפיה.
כך נשמרת ההבחנה בין גוף הספר לבין שכבת הראיות התומכת בו, מבלי לפרק את החוויה הספרית או לדלל את האמינות המחקרית של החומר.
פרקי הספר
מסלול הקריאה המלא של גוף החיבור
הפרקים מחולקים לפי חלקי הספר. כל כרטיס פותח עמוד נפרד, מפורט ורציף, המאפשר לקרוא את הספר לא כתקציר, אלא כיחידת קריאה של ממש.
חלק ספרי
שער ופתיחה
מבוא
לפני שהמקום נעשה שם
רמתיים לא התחילה בשם. היא התחילה במאמץ. לפני המועצה, לפני המפה המוכרת, לפני הצירוף הטבעי כביכול של רחוב, בית, מוסד וזיכרון, היה כאן קודם כול מאבק עיקש להפוך קרקע, חול, חוב, דרך קשה וצריף יחיד למשהו שאפשר יהיה לקרוא לו מקום.[1] [2]
מקטעי קריאה: 1
לקריאת היחידהפרק מקדים
ההד המקראי של השם רמתיים — בלי לטעות בזיהוי
יש ספרים שפותחים את סיפורו של מקום ביום שבו נחתם חוזה. יש ספרים שמתחילים אותו ביום שבו עלו העגלות הראשונות על הקרקע. אבל דווקא כאן נחוצה זהירות כבר בשער. השם **רמתיים** אמנם נושא עמו הד מקראי מובהק, אך אין פירוש הדבר שרמתיים המודרנית שבשרון היא אותה **רמתיים־צופים** מספר שמואל. המקרא מדבר במפורש על "הרמתים צופים מהר אפרים", והזיהויים המחקריים המקובלים ממקמים את האתר ההוא במרחב ההררי של אפרים, בנימין וסביבות ירושלים — לא במישור השרון.[16] [17]
מקטעי קריאה: 1
לקריאת הפרקחלק ספרי
חלק ראשון: לפני רמתיים
פרק 1
המרחב שלא חיכה בשקט
אחת הטעויות הנפוצות בזיכרון המקומי היא לספר את תחילתה של רמתיים כאילו לפניה לא היה כאן דבר מלבד אדמה הממתינה למתיישביה. אלא שהמקורות מלמדים דבר שונה לגמרי. האזור שבו תקום רמתיים היה חלק ממרחב חי, טעון, בנוי בזיקות, בשימושים, בבעלות, בשכנות ובתנועה. עין־חי, כפר מל"ל, מגדיאל, אדמות אבו קישק ודרכי המעבר אינן רק תפאורת רקע לסיפור. הן הסיפור הקודם שעליו נכתבת רמתיים.[1] [5] [8]
מקטעי קריאה: 2
לקריאת הפרק
פרק 2
אדמה משנה ידיים, עתיד משנה כיוון
כאן, אולי יותר מבכל מקום אחר, מתחיל להסתמן אופייה האמיתי של רמתיים. מפני שעסקת קרקע לעולם איננה רק עניין טכני. היא החלטה על עתיד, על סיכון, על שייכות ועל גבול. היא שאלה של כסף, אבל גם של אופי. מי מעז להתחייב. מי מאמין שהמקום הזה יכול להחזיק. מי יודע לגייס אחרים. מי יודע לעמוד בתשלומים. ומי מוכן לשאת לא רק בחלום אלא גם במשא האפור של חוזים, מדידות, חובות, דחיות, ערבויות והבטחות.[2] [3] [13]
מקטעי קריאה: 1
לקריאת הפרקחלק ספרי
חלק שני: כסף, הלוואות, כבוד והקושי לממן חלום
פרק 3
חמישים וחמש לירות והיכולת להישאר בפנים
שום ספר רציני על רמתיים לא יוכל להסתפק בנוסח חגיגי על חלוציות בלי לעצור במקום הכואב באמת: הכסף. לא מפני שהכסף הוא לב האידיאל, אלא מפני שהוא היה לב הקושי. בלי כסף אי אפשר להביא מים, אי אפשר לשלם על תשתיות, אי אפשר לבנות מוסד ציבורי, ואי אפשר לצרף מתיישבים חדשים בלי להפוך כל כניסה ליישוב למבחן של יכולת כלכלית ושל מעמד חברתי גם יחד.[2]
מקטעי קריאה: 1
לקריאת הפרקפרק 4
הקרן מהולנד — כסף רחוק, שליטה קרובה
הקרן מהולנד היא מן הפרשות שמסבירות מדוע רמתיים הייתה מראשיתה מקום של חזון, אך גם של חשדנות בריאה. ההצעה להעמיד קרן לפיתוח נשמעת תחילה כמו תשובה משמחת למצוקה. הנה יש כסף. הנה אפשר לפתח, לבנות, אולי אפילו להרחיב. אבל מרגע שמופיע כסף גדול, מופיעה מיד גם השאלה מי ישלוט בו, מי יחליט מה ייעשה בו, ומי ישמור על כך שהיישוב הקטן לא יהפוך לנספח של מנגנון גדול ממנו.[2]
מקטעי קריאה: 1
לקריאת הפרקחלק ספרי
חלק שלישי: מים, דרך, צריף וחיי יום־יום
פרק 5
צריף אחד, לב של כפר
ביישוב צעיר, מבנה אחד יכול להיות יותר ממבנה. הוא יכול להיות מזכירות, מחסן, גן ילדים, מקום אספה, מרפאה, לשכת ועד, וסמל של עצם האפשרות לקיים ציבור. הצריף ברמתיים נשא על כתפיו תפקיד כזה בדיוק. הוא לא היה מרשים במובן האדריכלי. הוא היה מרשים מפני שהוא ריכז בתוכו חיים שלמים.[2] [11]
מקטעי קריאה: 1
לקריאת הפרק
פרק 6
מים ממגדיאל, דרך החול לתל אביב
מי שלא חי במקום צעיר עלול לחשוב שמים הם רק תשתית, ודרך היא רק קו על מפה. אבל ברמתיים של ראשית הדרך המים והדרך היו תנאי הקיום הפשוטים ביותר. אספקת המים ממגדיאל לא הייתה רק סידור זמני; היא הייתה תלות. הדרך לתל אביב לא הייתה רק מסלול תחבורה; היא הייתה מאמץ פיזי, כלכלי וזמני, לפעמים בקיץ ולפעמים בחורף, לפעמים דרך פתח תקוה, לפעמים דרך אבו קישק ושייח' מוניס.[2] [11]
מקטעי קריאה: 1
לקריאת הפרקחלק ספרי
חלק רביעי: הקרבות על דמות המקום
פרק 7
מי יבחר את השכנים
כמעט בכל יישוב צעיר יש רגע שבו השאלה חדלה להיות אם המקום ישרוד, ומתחילה להיות מי יקבע מה יהיה אופיו. ברמתיים הרגע הזה הופיע מוקדם יחסית, ממש כאשר נדמה היה שהקרן מהולנד יכולה לפתור חלק מן המצוקה. מר האוטהאקר, שנעתר בהתלהבות לרעיון ההתרחבות, העמיד קרן שאפשרה לרכוש כ־360 דונם, ובהם אדמות עין־חי וחלק מאדמות אבו קישק. לפתע נפתח אופק חדש: לא עוד עשרה מתיישבים הלוחצים את קיומם על שולי האפשר, אלא אפשרות אמיתית להכפיל ואף לשלש את מספר החברים.[10]
מקטעי קריאה: 1
לקריאת הפרק
פרק 8
ועד אחד, ועד שני, וקהילה קטנה עם אש פנימית
אם פרשת בחירת המתיישבים חשפה את שאלת הבעלות על העתיד, הרי פרשת הוועד השני חשפה את שאלת הבעלות על ההווה. ברמתיים לא נדרש זמן רב עד שמחלוקות עקרוניות לבשו צורה ארגונית. השבר לא נשאר ברמת רטינה פרטית או עלבון שקט; הוא התגבש למהלך של ממש. זהו אחד הרגעים שבהם יישוב קטן מתגלה לא כמשפחה אחת גדולה, אלא כזירה פוליטית צפופה מאוד, שבה מספר קטן של אנשים מסוגל לייצר דרמה ציבורית גדולה.[4] [10]
מקטעי קריאה: 1
לקריאת הפרק
פרק 9
בית ספר אחד או שני עולמות
מעטים הנושאים שמגלים את נפשה של קהילה כמו שאלת החינוך, וברמתיים השאלה הזאת הייתה כמעט נפיצה מראשיתה. בתחילה עוד אפשר היה לדחות את ההכרעה: הילדים נשלחו למגדיאל או לכפר מל"ל, והפתרון נראה נסבל. אבל ככל שגדל היישוב, כך התברר שהכרעה חינוכית איננה רק שירות לתושבים אלא הצהרה על זהות. כפר מל"ל הציעה שותפות בבית הספר שלה, וההצעה הייתה מפתה: אולי כך יחסכו כסף, אולי כך יימנעו ממאמץ של בנייה והחזקה. אלא שכמעט מיד התברר שהוויכוח איננו על קירות בלבד אלא על מיקום, שייכות וצביון.[10]
מקטעי קריאה: 1
לקריאת הפרק
פרק 10
רב בלי תקציב, בית כנסת בלי פתרון פשוט
מן הסיפורים הנוגעים ביותר שעלו מן החומר עד כה בולט סיפורו של הרב יעקב לנדא. לכאורה, זהו סיפור מצומצם: רב, צריף, ועד, שני איטליזים וקושי תקציבי. אבל למעשה זהו אחד הסיפורים המדויקים ביותר על הפער שבין הכבוד שרמתיים רצתה להעניק לעצמה לבין התנאים שעמדו לרשותה באמת. אנשי בית הכנסת והגבאים ביקשו להביא לרמתיים את אחד מגדולי התורה, והרב לנדא אכן הגיע. הוקם לו צריף מיוחד למגורים סמוך למבנה בית הכנסת, והוא עבר להתגורר בו עם משפחתו.[10]
מקטעי קריאה: 1
לקריאת הפרקחלק ספרי
חלק חמישי: הדרך, הרחוב והפנים הציבוריות של רמתיים
פרק 11
דרך רמתיים — לא רחוב בלבד
עם הזמן חדלה הדרך להיות רק ציר הגעה ויציאה. היא נעשתה הפנים של היישוב, עמוד השדרה שלו, הקו שלאורכו נמתחה רמתיים כלפי חוץ וכלפי פנים גם יחד. כאן עברו אנשים וסחורות, כאן הורגש המעבר מן הכפרי אל היישובי, וכאן גם נרקמה במידה רבה התמונה שהמקום הקרין על סביבתו. דרך רמתיים הייתה רחוב, שוק, שער וייצוג, ולעיתים גם במה ציבורית שעליה אפשר היה לראות כיצד יישוב צעיר מבקש להיראות לעולם.[11]
מקטעי קריאה: 1
לקריאת הפרק
פרק 12
קיוסק, תחנת דלק, עסק ומפגש
אם הדרך היא השלד, הרי העסקים שלאורכה הם הפנים. לאט, כמעט בלי הצהרה, מופיעים לאורך הציר מוסדות החולין שמבדילים בין יישוב הישרדותי לבין מקום שיש לו חיים ציבוריים ממש. תחנת הדלק של אמסטרדמר, הקיוסק של משפחת אופטובסקי, חנויות, בתי מלאכה, המסעדה של שלום ודורה לרנר — כל אלה אינם רק רשימת עסקים. הם רגעים שבהם רמתיים חדלה להיות מקום שאליו רק מגיעים כדי לעבוד באדמה, והופכת למקום שבו גם עוצרים, משוחחים, מחליפים חדשות ורואים זה את זה.[11] [14]
מקטעי קריאה: 1
לקריאת הפרק
פרק 13
ניירות של שלטון, קווים של תכנון
עתה מקבלים התכנון המנדטורי, תכניות המתאר והיתרי הבנייה את מלוא משקלם. קל מאוד להרחיק אותם אל תחום הטכניקה, אבל ספר טוב עושה כאן תנועה אחרת: הוא מחזיר את הנייר אל הגוף. קו שנמתח על מפה נעשה גבול ממשי. סעיף שנכתב באנגלית או בעברית משפטית נעשה תנאי לבנייה. מספר חלקה הופך לשאלה אם יקום במקום עסק, מוסד או בית. תכנון איננו שכבה יבשה המרחפת מעל החיים; הוא אחד הכוחות שמסדרים אותם בפועל.[12]
מקטעי קריאה: 1
לקריאת הפרקפרק 14
רמתיים בשנת 1945 — שורה אחת שמספרת עולם שלם
כאשר שורת רמתיים מופיעה בטבלת *Village Statistics 1945*, היא איננה רק נתון. היא רגע נדיר שבו כל מה שראינו עד כה — החול, החלב, הוועדים, הקרן, בית הספר, הרב, הדרך והחנויות — מתכווץ לפתע לשפה מינהלית חדה של אוכלוסייה, קרקע ושטח.[2] [8] זהו מעין רגע קיפאון: העולם החי, הרועש, המתווכח והמתאמץ נעצר לרגע כדי להירשם בפנקסו של שלטון.
מקטעי קריאה: 1
לקריאת הפרקחלק ספרי
חלק שישי: מועצה, מעמד, הוד השרון
פרק 15
מן הכפר אל המועצה
בשלב מסוים חדלה רמתיים להיות רק יישוב שנאבק על קיומו היומיומי, והחלה להיאבק על מקומה במבנה הציבורי הרחב יותר. המועצה המקומית נכנסת אז אל התמונה, ואיתה גם השלטון, הבחירות, המעמד, והשאיפה להפסיק להיות רק מקום בעל חיים פנימיים ולהפוך לישות שיש לה גם סמכות גלויה.[12]
מקטעי קריאה: 1
לקריאת הפרקפרק 16
הדר־רמתיים, הוד השרון, ומה נשאר מן השם
ככל שמתקרבים לסוף הסיפור, כך מתחדדת השאלה מה קורה למקום כאשר הוא נטמע בתוך מסגרת גדולה ממנו. רמתיים אינה נעלמת, אך היא משתנה. היא נעשית חלק ממערך מוניציפלי רחב יותר, ושמה, מוסדותיה וסמליה מתחילים לחיות בתוך צירוף גדול יותר — הוד השרון. הספר אינו מספר זאת כפרק ביורוקרטי של איחוד בלבד. הוא שואל מה נשמר, מה נבלע, ומה נשאר חי רק בזיכרון, ברחובות, במבנים ובשפה המקומית.[12]
מקטעי קריאה: 1
לקריאת הפרקאפילוג
אם מקשיבים, המקום עוד מדבר
מאה שנים הן די זמן כדי שמקום ילבש שכבות חדשות, יחליף מוסדות, ישנה תחומי שיפוט, וישכח חלק מן הריבים שהולידו אותו. אבל מאה שנים אינן די זמן כדי למחוק הכול. מי שמביט היטב במפות, במסמכים, ברחובות, בשמות, בתצלומים ובזיכרונות, עדיין יכול לשמוע את הדיה של רמתיים הראשונה: את החול, את הדרך, את מי המגדיאל, את הצריף, את החלב, את הריב על החינוך, את השאלה מי יחליט, ואת העקשנות שלא להניח למקום להישאר רק אפשרות.[1] [6]
מקטעי קריאה: 1
לקריאת הפרקחלק ספרי
חלק שביעי: רמתיים בעיני העיתונות
פרק 17
מן הכותרת אל הזיכרון — רמתיים בעיתונים
העיתונות העברית איננה רק מקור משלים לתולדות רמתיים; היא אחת הדרכים המדויקות ביותר להבין מתי נהפך המקום משורה ברישום קרקעות לעניין ציבורי, ומתי נהפכה דרך רמתיים מציר עפר ומעבר למוקד של מסחר, שלטון מקומי, ביקורת ציבורית ולבסוף גם נוסטלגיה. המסמכים, הפרוטוקולים וספרי הזיכרון מספרים מה הוחלט; העיתונים מספרים איך זה **נשמע** בזמן אמת — כיצד התווכחו על המקום, כיצד ביקרו אותו, כיצד חגגו אותו, וכיצד למדו להשתמש בשמו כדי לעורר עניין, דאגה או געגוע.[43] [44]
מקטעי קריאה: 9
לקריאת הפרקנספחים
שכבת התיעוד של הספר מוצגת כעת במלואה
הנספחים מעניקים למסלול הקריאה גם שכבת עיון מחקרית: הם מסדרים את המפות, המסמכים, הטבלאות, הרצף המוניציפלי, הדמויות והביבליוגרפיה כיחידות דיגיטליות נפרדות.
נספח א
תכניות ומפות
נספח זה מרכז את שכבת המיפוי של הספר: תכניות־על, מפות מנדטוריות ושחזורי תוואי, המאפשרים לראות כיצד דרך רמתיים והמרחב שסביבה הופכים מטענה טקסטואלית לממצא חזותי.
פריטי עיון: 2
לקריאת הנספחנספח ב
מסמכי תכנון והיתרים
נספח זה מאגד את שכבת המסמכים המנהליים והתכנוניים שעליהם נשען חלקו המרחבי־מוסדי של הספר, ובפרט הקריאה של דרך רמתיים כציר שמוסדר בהדרגה באמצעות היתרים, תקנות והחלטות.
פריטי עיון: 2
לקריאת הנספחנספח ג
טבלאות אוכלוסייה וקרקע
נספח זה מסדר את שכבת המספרים של הספר: נתוני אוכלוסייה, קרקע ושיוך מחוזי, המעניקים בסיס מדיד לדיון ברמתיים כשם יישובי וכיחידה מרחבית ברת־השוואה.
פריטי עיון: 2
לקריאת הנספחנספח ד
רצף מוניציפלי
נספח זה מרכז את התיעוד המוניציפלי של הספר: רצף ההקמה, המועצה, האיחוד ושאלת הייצוג, כדי להראות כיצד שם היישוב מתגלגל אל תוך מסגרות של שלטון מקומי משתנה.
פריטי עיון: 2
לקריאת הנספחנספח ה
דמויות, מוסדות וזיכרון
נספח זה מביא אל קדמת הבמה את הממד האנושי והזיכרוני של הספר: אנשים, שמות, מוסדות־בראשית, דפי זיכרון ואתרים קטנים שהפכו ליסודות ההבנה של ראשית רמתיים.
פריטי עיון: 2
לקריאת הנספחנספח ו
ביבליוגרפיה ואינדקס ראשוני
נספח זה מספק מסגרת עיון למקורות הספר עצמם: סוגי המסמכים, הארכיונים, ספרי הזיכרונות, הכתבות, המפות והחומרים המוסדיים שמהם הורכב המחקר על רמתיים ודרך רמתיים.
פריטי עיון: 2
לקריאת הנספחסיכום המהלך
המהדורה הדיגיטלית נפתחת כעת אל כלל הספר: מן הקרקע והדרך, דרך מוסדות ומועצה, ועד מפות, טבלאות וזיכרון מקומי.
המשך קריאה
אפשר לפתוח כעת כל חלק של הספר מתוך דף זה: להתחיל מן המבוא, לעבור ישירות לפרק מסוים, או להיכנס לשכבת הנספחים ולהעמיק דרך מסמכים, תכניות, נתונים וזיכרון מוסדי.