רמתיים ודרך רמתיים

תולדות רמתיים אינן נפתחות ברגע ייסוד מבודד, אלא במרחב השרון הדרומי, שהיה נתון במאה התשע־עשרה למערכות של שליטה, חכירה, ביטחון ומעבר. אחת המערכות המרכזיות במרחב זה הייתה זו של שבט אבו קישק, אשר מעמדו האזורי מסביר מדוע שאלת הקרקע ברמתיים הייתה, מראשיתה, שאלה רחבה בהרבה מן היישוב הקטן שקם לימים על מקצת מן השטח.

במובן זה, סיפור הייסוד של רמתיים אינו סיפור של בריאה מתוך ריק, אלא של העתקה, המרה והסדרה. הקרקע עברה מתבניות של שליטה מסורתית אל תבניות של רכישה, רישום, תכנון ומימון מודרני, ואילו הדרך העתידה להפוך לדרך רמתיים נשענה על מסלולי מעבר קודמים שחיברו בין חלקות, משקים ויישובי הסביבה.

מן המחקר על אדמות אבו קישק עולה כי הקרקע שעליה קמה רמתיים הייתה חלק מרצף עסקאות רחב, שבמסגרתו נמכרו אלפי דונמים לגופים ציוניים וליזמים שפעלו בשרון הדרומי. על רקע זה התגבשה גם רמתיים, לא כנקודת התחלה מנותקת, אלא כחלק מזירה קרקעית תחרותית ורבת־שחקנים.

המשמעות ההיסטורית של נתון זה כפולה. ראשית, הוא מלמד כי הדרך הראשית של רמתיים הייתה כרוכה מלכתחילה במרחב אזורי של תנועה ושל שכנות. שנית, הוא מבהיר כי צורתה העתידית של המושבה נבעה מהכרעות מוקדמות של רכישה, תיווך וחלוקת אדמה — הכרעות שהשפיעו גם על פריסת הבינוי, גם על השירותים הציבוריים, וגם על היחסים בין רמתיים ליישובים הסמוכים.

רמתיים שייכת לגל ההתיישבות שבו הופכת הקרקע ממושא בעלות ומעבר למושא של פיתוח יישובי מכוון. ואולם הפיתוח הזה לא היה אוטומטי: הוא דרש הון, מגעים מוסדיים, תיווך בין מרכזים ציוניים בארץ ובאירופה, ולעתים גם מאבק על ייעוד כספים ועתודות קרקע.

על כן, בטרם מתבוננים בדרך עצמה, נכון לראות בה תולדה של תהליך ארוך יותר. ראשיתה איננה ברחוב עירוני, אלא בשדה אזורי של אדמות, יזמות, משקים ומעברים. מתוך מרחב זה צמחה המושבה, ומתוכו נקבע גם התוואי שיישא בעתיד את שמה.