רמתיים ודרך רמתיים

כבר בפתח הספר נשמע קולו של הזיכרון עצמו. לא זיכרון מהוקצע של יובל, אלא לשון מחוספסת של מקום שעדיין סוחב חול על גלגלי העגלה ועל נעלי האנשים. משום כך הפתיחה איננה נשענת רק על פרשנות מאוחרת, אלא על עצם החומר שממנו נולדה רמתיים בזיכרון: תיאורי דרך, קושי, הובלה, היסוס והכרעה. כך נקבע מן העמוד הראשון שהספר הזה איננו מבקש לקשט את ראשית המקום, אלא להעמיד את הקורא בתוך חומר החיים שממנו נבנה.[2] [7]

"בדרך לא דרך" — לא רק תיאור של מסע, אלא מעין נוסחת יסוד של רמתיים כולה: התחלה שאין לה תוואי בטוח, ובכל זאת היא נמשכת קדימה.[2]