רמתיים ודרך רמתיים

חשיבותה של הדרך נעוצה גם בעובדה שהיא לא הייתה פנימית בלבד. הזיכרון המחקרי והקרטוגרפי מלמד כי היא התחברה למערכת אזורית רחבה יותר, ובשלב מאוחר יותר אף נחשבה חלק מן הדרך הישנה לצפון הארץ.[11] [14] הדבר מעניק לה אופי כפול: מצד אחד היא שייכת לחיי היום־יום האינטימיים של תושבי רמתיים, ומצד אחר היא ציר שעוברים בו גם זרים, לקוחות, נהגים ואנשים הנמצאים בדרכם למקום אחר. בדרך הזאת טמון משהו מהאופי המקומי כולו — מקום קטן שמבקש לשמור על קהילה, אך לעולם איננו מנותק לגמרי מן הזרימה הרחבה של הארץ.

ספרו של קריגר מחזיר לדרך הזאת את המרקם הגופני שלה. עוד לפני שהייתה רחוב במובנו המאוחר, היא הייתה מאמץ מעבר. מן היישוב נשלח החלב לפנות בוקר לתל אביב; בקיץ נמשכה הנסיעה כשלוש שעות דרך פתח תקוה, ובחורף, כשהאדמות הכבדות והדרכים המשובשות אילצו לעקוף, נסעו דרך אבו קישק ושייח' מוניס, לעיתים במשך שש ואף שתים־עשרה שעות.[10] [14] אלה אינם פרטי תחבורה בלבד. זהו הקצב הפנימי של החיים: שעת ההשכמה, משך ההמתנה, עייפות הבהמות, מחיר העיכוב, והידיעה שכל פרנסה תלויה בדרך שאיננה מובנת מאליה.

מכאן אפשר להבין מדוע דרך רמתיים איננה רק אתר זיכרון אלא מנגנון חיים. היא הייתה המקום שדרכו יוצא החלב, נכנסת סחורה, מגיעה ידיעה, ונמדדת כל העת סבלנותו של היישוב כלפי התנאים הארציים ביותר. במובן העמוק, הדרך אינה רק מובילה אל רמתיים; היא אחת הצורות שבהן רמתיים נעשתה קיימת.[10] [11] [14]

העבודה המצורפת מחזקת מאוד את הקריאה הזאת, מפני שהיא קושרת במפורש בין השביל הקדום, התהוות המושבה, והפיכתה של דרך רמתיים לרחוב מעורב שימושים שבו תחנת דלק, קיוסק, בתי מלאכה, בתי קפה, מסעדה וחיי ציבור.[18] זהו חיזוק חשוב במיוחד לטענה המרכזית של חלק זה: הדרך לא הייתה תוספת מאוחרת לשוליו של יישוב קיים, אלא מנגנון ההתארגנות שבאמצעותו המקום עצמו נעשה נראה, פעיל וציבורי.

יש להוסיף לכך עוד עובדה בעלת משקל סיפורי רב. המקורות המקומיים שנבדקו מלמדים כי כבר קבוצת שלושה־עשר המייסדים נפרשה ברובה לאורך מה שמוכר כיום כדרך רמתיים, כלומר שהרחוב לא צמח רק מתוך עסקים מאוחרים אלא שימש מראשיתו מסגרת התיישבות ממשית. בהמשך, כאשר הדרך נעשתה חלק מן הציר הישן צפונה עד שנות השישים, נוספה לה שכבה נוספת: היא נעשתה בעת ובעונה אחת גם רחוב של תושבים וגם כביש של עוברים.[2] [11] [14] זהו שילוב נדיר, והוא מסביר היטב את השינוי שעובר הרחוב לאורך הספר — מנתיב קיום שקט למדי אל חזית של תנועה, מסחר, ייצוג וזיכרון.